איזה עם מיוחד אנחנו. כל כך עשיר בשפות, מנהגים, טעמים מכל מקום בעולם. הצלחה משגשגת בתחום ההייטק והעסקים. ממש אימפריה. מדינה קטנטונת מלאת כל טוב, באמת! מה באמת?! אנחנו כל כך ייחודיים? עם סגולה? העם הנבחר? מרגישה המון כעס, תסכול, שנאה בכל מקום. בשביל לפתוח את הטלוויזיה היום ולהקשיב לחדשות, צריך לפתח עצבים של ברזל. בכביש צריך להיות אמיץ ביותר כדי לתפוס את ההגה בידיים ולנסוע בלי שיחתכו אותך, יקללו אותך או חלילה, להיתקל במצב של אלימות.
חוסר סבלנות הוא השם השני שלנו ודוגמאות לכך ניתן לראות בכל מקום דרך מקום העבודה, חיי החברה , בתי הספר וכלה באנשי הממשל והתקשורת המהווים דוגמא מופלאה לתקשורת קלוקלת ומפלגת ועדיין לא הזכרנו את הפילוגים בתוכנו – חילוניים ודתיים? מזרחים ואשכנזים? ערבים ויהודיים? אפילו מריבות בתוך המשפחה על ירושה או קנאה על תשומת הלב? מכחישי הקורנה, למפחדי הקורונה?
תחושת תסכול מאד גדולה, פחד ואכזבה בהחלט שולטים על הלך הרוח היומיומי. עם ישראל נמצא במרוץ לבחירות גרסה 4 בזמן קצר מאוד. חצי מהעם רוצה ממשלה חדשה, חצי מהעם בטוח שרק הממשלה הנוכחית היא הממשלה היחידה הראויה. מתיש לגמרי והרשימה עוד ארוכה ומייגעת.
השאלה מה קורה לנו? מה קורה לכולנו? לאן פנינו מועדות? האם זו הדרך? לשים אצבע מאשימה על מישהו או משהו, להעביר ביקורת מכאן ועד להודעה חדשה אפשר בלי סוף אבל אולי במקום זה צריך להתחיל לקחת אחריות. כל אחד על עצמו. דוגמא אישית. חשבתם על זה? אפשר להתחיל בבחירות הקרבות. לא צריך עשרות מפלגות בממשלה שרק גורמות לפירוד יותר גדול, בלבול וחוסר יציבות. שתי מפלגות, שתי אפשרויות.
לשנות את טבע האדם לא נוכל. לשנות את האחר, בטח ובטח שלא, אבל אפשר להתחיל מהקשבה לזולת, לגלות קצת אמפתיה אחד כלפי השני ואולי, רק אולי, נוכל להגיע למצב נפלא שבו נצליח לכסות על כל הפשעים, באהבה.