חיים מיום ליום

הפופולריות בהשקעות שונות הלכה וגדלה בעשורים האחרונים, אם עד לפני שלושים שנים רובנו הסתמכנו על הריביות שבבנק, כיום כללי המשחק השתנו עם הריבית הנמוכה שנקבעה בבנקים המרכזיים ברחבי העולם.
ההשקעות ה"פסיביות" התחלפו בהשקעות יותר "אקטיביות" המצריכות ממרבית המשקיעים איזה שהוא מושג קלוש, בין אם מדובר בהשקעות באופציות חוזיות ובין אם מדובר במטבעות דיגיטליים כאלו ואחרים.
אך בכל הקשור להשקעות נדל"ן, מומלץ להכיר את האזורים השונים על כל המורכבות שלהם, החל מתשלומי המס ועד לביקוש ולהוויה הכללית של האזור. ובכל הקשור למדינת פלורידה שבארצות הברית, ישנם כמה סוגים של דירות למכירה ושווה להכיר את סוגי הנכסים שניתן להשקיע במדינה כיום.

השער לארצות הברית- מיאמי

העיר שנחשבת גם לאחד מהשערים הראשיים למדינת ארצות הברית,  הינה גם עיר בילויים מטריפה ומושכת אליה מגוון רחב של אוכלוסייה מכל רחבי ארצות הברית והעולם. יחד עם כל אלו העיר גם נחשבת למבוקשת במיוחד מבחינת השקעות נדל"ן, וכל זאת גם הודות למחירים היחסית נמוכים בעיר והאפשרויות השונות שניתן להשקעה בעיר. מבין ההשקעות ניתן למצוא מגוון דירות קרקע בעלויות שונות הנעות מ120 אלף שקלים ועד ל200 ו300 אלף שקלים, באזורים אסטרטגים ומעולים להשקעה. גם דירות דופלקס ודירות "קאנדו"(בניין) נעות בעלויות של בין 150 אלף שקלים ועד 270 אלף, המחיר כמובן משתנה בהתאם למיקום, לרמת השיפוץ ולזמן הבנייה.

דירות למכירה בעיר טמפה פלורידה

העיר בעלת כ3 מיליון תושבים נחשבת לאחת הערים המאוכלסות במדינת פלורידה, בה נוכחות רבה של חברות בינלאומיות (כ-14 במספרן)  ושירותים פיננסים ובריאותיים מעולים. כל אלו הופכים את העיר לבעלת פוטנציאל אדיר להשקעה, כאשר גם בטמפה כמו במיאמי ישנם אפשרויות השקעה שונות. בעיר תוכלו להשקיע דרך קרנות נדל"ן שונות בעלויות נמוכות מאוד, החל מ50 אלף דולרים(+-) ועד לקנייה עצמאית של דירות או בתי קרקע לצד השקעות באזורים מסחריים שונים כמו מרלוגים, מרכזי מסחר ובנייני משרדים.
חציון מחיר של בית בעיר טמפה עומד כיום על כ120 אלף דולרים, כאשר חציון דמי השכירות החודשי בעיר עומד על כ1,075 דולרים.

בריחת סידן או בשמו אוסטאופורוזיס הינו אחראי על בריחה של אחד המינרלים החשובים שיש בגוף שלנו, מינרל זה ממנו עשויים כ99 אחוזים מעצמות הגוף שלנו, גם נחשב למינרל התורם למערכת העצבים, העיכול והלב. מצב של בריחת סידן מלווה בלא מעט מהפעמים בכאבי במפרק, נוקשות בגוף, נשירת שיער, שברים לאחר מאמץ מינורי ועוד. תסמינים אלו יכולים להוות לעיתים לא רק איכות חיים גרועה אלא סכנה לשברים או גרוע מכך נכות. במקרים של בריחת סידן חשוב מאוד לטפל בהקדם האפשרי, לעשות זאת בצורה מסודרת ומבוקרת המתאימה לגוף שלכם ונכונה מבחינת הכמות ויכולת הספיגה שלו.

טיפול תרופתי בברית סידן

כיום הרפואה מציעה מגוון רחב של טיפולים תרופתיים אשר יכולים לעזור למוטפלים הסובלים מבריחת סידן, אחת מהן היא רלוקסיפן אשר גורמת לביצוע של אותה פעולה של קולטני האסטרוגן. פעולה זו תרומת לבניית העצם ולחיזוק שלה, תרופות אלו עוזרות בעיקר במניעה של שברים בחוליות שונות. יחד עם כל אלו ישנה משפחת "הביספוספונטים" אשר עוזרת לעיכוב פירוק העצם, מה שמאפשר גם לצפיפות עצם גבוהה יותר למטופלים. תרופות אלו מגיעות במגוון שמות כמו "פוסלן", "מקסיבון" ועוד. בנוסף לכל אלו ישנו עוד טיפול תרופתי ביולוגי בשם דנוסומב והיא מעכבת את פירוק העצמות, התרופה ניתנת בזריקה תת עורית פעמיים בשנה ונחשבת לדי יעילה.

טיפול מעשיר

לצד כל התרופות שתוכלו להוסיף חלק מטיפול ביולוגי וחלק כטיפול תרופתי בעת טיפול בבריחת סידן, תוכלו גם למלא את חסך הסידן בעזרת לא מעט מאכלים שונים. אפשר להתחיל ממנות הגבינה אשר עשירות בסידן, ובעזרת רובן תוכלו למלא את המכסה הצריכה היומית שלכם. מלבד גבינות תוכלו למצוא עוד לא מעט מאכלים שונים כדוגמת: צימוקים, תאנים, אבוקדו, סרדינים וטחינה גולמית או שומשום על כל סוגייה. אם תרצו להרחיק לכת ולמצות לגמרי את כמות הסידן היומית, תוכלו להכין לעצמכם מנת טופו במגוון טעמים שתהיה מפוצצת בסידן. חשוב לדעת כי בנוסף לסידן שתצטרכו חשוב גם להסתייע בתוספי סידן כמו קורבנט גבישי וקלציום, אשר מסייעים בקליטת הסידן בצורה אפקטיבית וטובה יותר.

תקופת הקורונה הביאה להרבה מאד שינויים בחיינו, עשתה לנו פוס כללי וכעת, לעיתים בקול תרועה רמה ולעיתים בלחש בחדרי חדרים ברגעים שקטים נשמעות לחישות בתוכנו המעלות תהיות על דברים שחשבנו שהם מוסכמות נצחיות.  

למשל עבודה. אנחנו זה העבודה שלנו. התפקיד. הזהות והמימוש. מי אנחנו בלי עבודה? כלום. בטלנים ללא חשיבות או משמעות. אלו הערכים שחונכנו עליהם, אבל התקופה מראה לנו שאולי החיים שלנו הם משוואה עם נעלמים ושלפנינו אפשרות הצצה לעולם אחר. דווקא היתה לי שיחה מעניינת עם ערן שיוביץ על המתח בין הכנסה למשמעות.   

חשוב לנו לעבוד בעבודה מצליחה, משמעותית, מאתגרת, שתמלא אותנו בתחושות של הערכה מהחברה, פרנסה טובה וגם סטטוס בחיים, אבל לפתע מסתבר שאולי העבודה הנחשקת שלי אולי בעצם לא חשובה. מה זאת אומרת שאני לא חיוני? איך יתכן שהיחידים שהיינו צריכים בסגרים היו בעלי תפקידים שנחשבים כסתמיים ונחותים כמו קופאיות, שליחים, חקלאים וכמובן רופאים. אם אנחנו לא ברשימה מה זה אומר עלינו? חודשים היינו בבית בחוסר מעש ושום דבר לא קרה. ללא ספק, לכל הפחות זוהי עובדה הדורשת חקירה ומחשבה. 

אולי חזרנו לעבוד אבל הפעם מהבית, ובני הזוג והילדים כל הזמן, בין הרגליים. לחלוטין לא מובן כמה זמן אנחנו אמורים לבלות איתם. אוהבים אותם כל כך אבל באמת שצריך חמצן. פתאום מסתבר שאולי חשוב יותר לעבוד מעט ואת רוב הזמן בחיינו להקדיש ליחסים וקשרים עם משפחה וחברים – האנשים שבחיינו. אולי אפשרי לעבוד מעט ושאר הזמן לעזור ולתמוך אחד בשני. באוויר יש דיבורים על אבטלה ועסקים שנסגרים ומשהו שמשתנה. 

ללא ספק, צריך שלכל אחד יהיה מקצוע. כדי שאדם יוכל לפרנס את עצמו בצורה מכבדת, להיות מועיל לעצמו ולבני אדם, לעסוק בעבודה אהובה ולהרגיש שלא מבזבז את זמנו לריק. יחד עם זאת, אם ישנה אפשרות, הוא צריך לעשות כך שכל דקה מהחיים שלו תהפוך לצעד קטן למטרה גדולה.

יש כמה דרכים להרגיש שהחיים שלך משמעותיים – ראשית לבחור בעבודה ובקריירה שתשרת את החברה. שהיא חיונית  ועושה טוב ממשי. להיות אינסטלטור זה דבר מכובד ביותר ואם נסתכל בעיניים כאלה על העולם אז נראה שבאמת הכל הפוך. הכל בכוונה.  להיות מטאטא רחובות, להיות עובד דואר, מטפלת וגם אינסטלטור הן כולן משרות נצרכות שאם בעליהם מוסיפים גם כוונה טובה שכולם יהיו מחוברים ומאוחדים הן הופכות להיות מאוד חיוניות ומספקות.

אפשרות שניה היא להקדיש את חייך למטרה גבוהה. מה תהיה המטרה שלך בתקופת הקורונה? וכשהיא תסתיים? איך תגדיר את עצמך, גם אם אתה לא עובד? מה יש בך שיכול לתרום לחברה ולשרת אחרים? ושאלת השאלות – מה באמת חשוב? בשביל מה כל החיים? אולי אנחנו בסגר עכשיו ואולי לא, אולי אנחנו עובדים עכשיו ואולי לא. דבר אחד בטוח – יש  הרבה עובדות חיים שכעת נתנה לנו אפשרות לחשוב עליהם ולחשב מסלולינו מחדש. 

העיר פתח תקווה קפצה טיפה באיחור אל גל ההתחדשות העירונית שפוקד כיום את מדינת ישראל, והיא עשתה זאת בעיקר בתחילת שנת 2014 עם מספר מצומצם של פרויקטים. המחסור בתשתיות במרכז העיר ומצוקה של תחבורה ציבורית האטו את קצב הבנייה בעיר, אך כיום העיר נמצאת במצב כמעט הפוך לגמרי. כאשר ממתינים להיתרי בנייה קרוב למאה פרויקטים, וקרוב למאתיים פרויקטים בתהליכי בניה ואישור שונים. יחד עם זאת מעל ל70 אחוזים מסך הפרויקטים של התחדשות עירונית בפתח תקווה, הינו במסגרת הוספת קומות חיזוקים מבנים והיתר עוסקים בפינוי ובינוי.  פרויקטים אלו עתידים לשנות את פני אחת הערים הותיקות בישראל, ממרכז העיר ועד אל שאר השכונות הותיקות. 

פרויקט בלב העיר

אחד הפרויקטים הגדולים שתוכננו אל מרכז העיר פתח תקווה ימוקמו בשכונת "אחדות העם" ויגבול בין רחובות בן צבי יצחק, יוספסברג וכץ. בפרויקט זה יהרסו 3 בניינים בעלי 56 יחידות דיור ובמקומם יבנו 2 בניינים אשר יכללו מעל ל200 יחידות דיור! לדיירים המקוריים יוצע 25 מטר נוסף יחד עם מעלית, מחסן, מרפסת וחנייה. יחד עם זאת הפרויקט מציע גם דירות פנטהאוז וגן, יחד עם דירות 3,4 ו5 חדרים. הפרויקט נחשב לאחת מהפרויקטים הגדולים של העיר פתח תקווה להתחדשות עירונית בשנים האחרונות, הוא אמור להיות נגיש עבור כלי תחבורה פרטיים וגם לתחבורה ציבורית עם יציאה אל כבישים מהירים ואל מחוץ לעיר בצורה קלה ומהירה. כמו כן ראו את הפרויקטים ביוספטל – https://ramat-verber.co.il/התחדשות-עירונית-שכונת-יוספטל/

צהלה צהל

ברחוב צהל 70 עד 76 תוכלו לחזות בעוד אחד מהפרויקטים להתחדשות עירונית בפתח תקווה, ולבנתיים הוא ממתין להיתרי תנאים. יחד עם זאת פרויקט "צהלה" מפי גרי שפיר האדריכל, רדיאנו בטאט ושות' אשר אמונים על פרויקט זה. הפרויקט אמור לאכלס למעלה מ100 יחידות דיור חדשות, חלקן הגדול אמור לעבור פינוי ובינוי וחלקן להתווסף יחד עם חיזוקים שונים לבניין. יחד עם זאת ישנו קושי בפיתוח הפרויקטים להתחדשות עירונית בעיר פתח תקווה, יחד עם חוסר בתכנון על אסטרטגי מטעם העירייה או מהנדס העיר, לא מעט פרויקטים עדיין נמצאים בשלבי היתרים שונים. עם זאת תוכלו למצוא לכם דירה מדהימה בפתח, יחד עם לא מעט הטבות שונות.  

אנו עוטים מסיכה כדי לשמור על בריאותינו, כדי שאנו לא נדבק מאחרים. האמנם? אולי אנו עוטים את מסיכה כדי לא להדביק את האחרים מהווירוסים שלנו? הדעה הרווחת כמובן היא שאנו עוטים את מסיכה כדי לשמור על עצמנו מפני האחרים, אבל ישנם כבר מומחים שמדברים מהצד השני וזהו ממש היפוך במחשבה. אנו בני האדם יצורים אגואיסטים שחושבים רק על עצמנו, אין על כך טענות כך נבראנו, כל עניינו הוא לדאוג לעצמנו, האחר פחות מעניין אותנו, אלא אם כן אני יכול לנצל אותו לטובתי באיזו דרך. הטבע ממש מתעתע בנו ומשחק בנו בצורה מאוד מתוחכמת. הוא  גורם לנו לחשוב שאת המסכה אני עוטה כדי שאני לא אדבק מאחרים אבל האמת היא שכך אנחנו בעצם שומרים על האחרים שלא לפזר עליהם את הווירוסים שלנו. המסכה גם מאד סימבולית היא מכסה את הפה שמדבר לשון הרע על כולם, היא מונעת מאיתנו את הביטוי שלנו, הפכנו ללא הבעה, אי אפשר לדעת אם אנחנו מחייכים או כועסים. הפה הוא מרכז התקשרות של בני האדם וכעת הוא נסתר.

בגלל שהאדם דואג רק לעצמו איך היינו משכנעים אותו לעטות מסכה? כל המטרה היא שלא נרצה להעביר את הרע שבנו לאחרים, אם נחשוב טוב על הזולת, אם נרצה בטובתו הווירוס יעלם, אם נוכל לפני כל פעולה או מחשבה על האחר, לעצור רגע ולחשוב האם זה יועיל לו, האם אני לא פוגע בו באיזו דרך, האם אני לא מנצל אותו לטובתי. בכך אני משאיר את כל הרוע שבי אצלי ולא מוציא אותו החוצה על האחרים. כך הקורונה במקום להרחיק אותנו אחד מהשני בצורה פיזית היא בעצם מקרבת אותנו זה לזה בצורה פנימית.

השיח החדש האומר שאני לא רוצה להדביק אחרים הוא ממש מהפכני ובהחלט מתאים לשלב החדש בהתפתחותנו האבולוציונית כבני אדם על פני כדור הארץ. אנו נמצאים בתקופה מאתגרת ומיוחדת, וירוס הקורונה נשלח אלינו במטרה מאוד ספציפית והיא להתחיל את השלב שבו האדם יתחיל לחשוב על האחרים במקום לחשוב רק על עצמו. הקורונה מתייחסת אל כולנו כשווים ללא שום מעמדות, צבעים, דת לאום או מדרגים חברתיים או כלכליים, הווירוס פוגע בכולם בצורה שווה, ללא אפליה.

לא מעט מקומות עסקים מעדיפים בשנים האחרונות לא לקבל צ'ק כאמצעי לתשלום, למרות שאמצעי זה נחשב לתשלום לכל דבר ועניין, ישנם בעלי עסקים שלא מוכנים. הדבר הזה אינו מקרי, ולא רק כי ישנם כיום לא מעט אמצעי תשלום אחרים כגון "ביט", "פיי פאל" ועוד. אלא מכיוון שלא פעם הבנקים אינם מעוניינים או רוצים לכבד צ'קים אשר החשבון שלהם מסורב, כך נוצר מצב שבו בעל העסק או משכיר הדירה נשאר בעצם ללא תמורה לשירותים שמכר. מקרים מסוג זה קורים לא פעם ולכן בשביל שתוכלו לדעת ממי לא לקבל פעם הבאה צ'ק ללא כיסוי, המאמר הבא יעזור לכם.

איך הופכים בכלל לחשבון מוגבל?

שנה קלנדרית כוללת בתוכה שניים עשר חודשים, אבל מבחינה בנקאית אם בתוך אותם שניים עשר חודשים, "הצלחתם" לגרום לעשרה צ'קים שלכם לחזור, החשבון שלכם יהפוך למוגבל. החוק הזה יכול להיות שרירותי ואכן יכולים לקרות מצבים שבהם תשעה צ'קים חזרו עם תחילת השנה והעשירי יהיה רק בסופה, אך החשבון יעבור בכל זאת למצב של חשבון מוגבל.

איך מאתרים חשבון מוגבל?

ישנן מספר אפשרויות של איתור חשבון מוגבל: החל מעורכי דין שמתעסקים בדיני כלכלה שונים ועד חברות שמתעסקות בפשיטות רגל. אבל הדרך הבטוחה והממוסדת ביותר כיום היא דרך בנק ישראל, מוסד זה האמון על יחסי הבנקים והאזרחים, אמון גם על המידע בגין אותם חשבונות מוגבלים. כך בעצם הבנק מצליח להיות מעין "רגולטור" של מידע שאולי יכול להיות בעייתי עבור התהליכים הכלכליים שלנו כחברה. את המידע תקבלו בצורת קובץ ובשביל לפתוח אותו תצטרכו לשלם אגרה על כך, יחד עם זאת תוכלו לקבל את הקבצים רק לאחר בדיקה שתתבצע עליכם בהתאם להנחיות "הרשות להגנת הפרטיות".

כיצד ניתן לבטל הגבלה?

ברוב הפעמים מי שיוכל לעזור לכם בצורה מהירה ביותר, אלו יהיו שירותים שלעורכי דין. ברוב המקרים תוכלו לקבל צו מניעה זמני כזה או אחר, או לכל היותר ערעור שהוגש מטעם עורך הדין. יחד עם זאת גם שליחת מכתב מטעמכם יכולה לעזור בהחלטת בית המשפט, אך ניסיות אלו אינם באים עם אחוזי הצלחה גבוהים במיוחד. 

משבר הקורונה מציב אותנו מול מערכת חינוך של שבר וכאוס. הקורונה מראה לנו את כל המקומות הנדרשים בהם תיקונים. מצב החינוך הציבורי של הילדים של כולנו, של דור העתיד, עגום. בבית אנחנו מורגלים להתייחס לילדים כאוצר חשוב, להשקיע בילדים את מלוא האהבה, האכפתיות, הטיפול, המשאבים. הם אלה הבונים את אישיותם להיות מבוגר אחראי ומועיל. הם ההשקעה המשפחתית החשובה ביותר שלנו. במערכת החינוך, ככל שמשבר הקורונה נמשך ומעמיק, אנחנו רואים עד כמה זה הפוך למתקיים במשפחה. המערכת מתייחסת אל הילדים כאל האחרונים בתור. הם לא קול בבחירות וקולם אינו נשמע. הפתרונות בעבורם מתחלפים מרגע לרגע ויש הרגשה שהמדינה לא רואה אותם ממטר.

לא רק המדינה מפקירה את הילדים, גם אנחנו האזרחים מוכנים להפקיר את ילדי הקבוצות השונות מאתנו. אנחנו מפנים אצבע מאשימה כלפי חוץ במקום להתבונן פנימה לתוכנו. החילונים מסתכלים על המערכת של החרדים ומפנים אצבע מאשימה, למה הם ממשיכים לקיים לימודים? למה הם מקבלים תקציבים גבוהים? החרדים מצביעים על החילונים ורואים במערכת סדר עדיפות קלוקל של לימודי חול, של אלימות וחוסר כבוד למורים. מפנים אצבע מאשימה להעדפת חילונים על פניהם בגודל כיתות לימוד ובמשאבים. ההורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים קובלים על כך ששדוחים את ילדיהם ממסגרת החינוך הרגיל ולא משקיעים במסגרות המיוחדות לילדיהם. מחקרים מראים שההורים במסגרות החינוך הרגיל מעדיפים שבכיתות של ילדיהם לא יהיו ילדים עם צרכים מיוחדים. אבל לא רק את הילדים אלא גם את הטבע, איך גרמנו במו ידינו לאיום המטורף של משבר האקלים? ומה יכול בכלל לעצור אותו?

כשהקורונה הושיבה אותנו בבתים והשסע החינוכי הלך והתרחב, כל אחד ניסה למשוך העדפה לסקטור שלו. מצד אחד האקלים ניצול לשעתו אבל כשחזרו מהקורונה הכל החמיר. רק ערבות הדדית תוכל להביא לפתרון ראוי לכולם. בגוף האדם יש איברים שונים, כל איבר פועל לטובת הגוף כולו, מספיק שאיבר אחד יקח לעצמו בלבד ומתחילה מחלה באיבר שמתפשטת אל הגוף כולו. אנחנו חיים במערכת, אפשר להשוות כל סקטור לאיבר בגוף, כל האיברים צריכים לעבוד למען  המערכת כולה. דהיינו כל הסקטורים למען מערכת החינוך השלמה. מספיק שסקטור אחד יקח רק לעצמו וכל מערכת החינוך חולה. הקורונה נותנת לנו הזדמנות להתבונן על כל החוליים ולהביא בערבות ההדדית את הריפוי למערכת החינוך ולכל יתר המערכות.

איזה עם מיוחד אנחנו. כל כך עשיר בשפות, מנהגים, טעמים מכל מקום בעולם. הצלחה משגשגת בתחום ההייטק והעסקים. ממש אימפריה.  מדינה קטנטונת מלאת כל טוב, באמת! מה באמת?! אנחנו כל כך ייחודיים? עם סגולה? העם הנבחר? מרגישה המון כעס, תסכול, שנאה בכל מקום. בשביל לפתוח את הטלוויזיה היום ולהקשיב לחדשות, צריך לפתח עצבים של ברזל. בכביש צריך להיות אמיץ ביותר כדי לתפוס את ההגה בידיים ולנסוע בלי שיחתכו אותך, יקללו אותך או חלילה,  להיתקל במצב של אלימות.

חוסר סבלנות הוא השם השני שלנו ודוגמאות לכך ניתן לראות בכל מקום דרך מקום העבודה, חיי החברה , בתי הספר וכלה באנשי הממשל והתקשורת המהווים דוגמא מופלאה לתקשורת קלוקלת ומפלגת ועדיין לא הזכרנו את הפילוגים בתוכנו – חילוניים ודתיים? מזרחים ואשכנזים? ערבים ויהודיים? אפילו מריבות בתוך המשפחה על ירושה או קנאה על תשומת הלב? מכחישי הקורנה, למפחדי הקורונה?

תחושת תסכול מאד גדולה, פחד ואכזבה בהחלט שולטים על הלך הרוח היומיומי. עם ישראל נמצא במרוץ לבחירות  גרסה 4 בזמן קצר מאוד. חצי מהעם רוצה ממשלה חדשה, חצי מהעם בטוח שרק הממשלה הנוכחית היא הממשלה היחידה הראויה. מתיש לגמרי והרשימה עוד ארוכה ומייגעת.

 השאלה מה קורה לנו? מה קורה לכולנו? לאן פנינו מועדות? האם  זו הדרך? לשים אצבע מאשימה על מישהו או משהו, להעביר ביקורת מכאן ועד להודעה חדשה אפשר בלי סוף אבל אולי במקום זה צריך להתחיל לקחת אחריות. כל אחד על עצמו. דוגמא אישית. חשבתם על זה? אפשר להתחיל בבחירות הקרבות. לא צריך עשרות מפלגות בממשלה שרק גורמות לפירוד יותר גדול, בלבול וחוסר יציבות. שתי מפלגות, שתי אפשרויות.

לשנות את טבע האדם לא נוכל. לשנות את האחר, בטח ובטח שלא, אבל אפשר להתחיל מהקשבה לזולת, לגלות קצת אמפתיה אחד כלפי השני ואולי, רק אולי, נוכל להגיע למצב נפלא שבו נצליח לכסות על כל הפשעים, באהבה.

אני אוהבת את הארץ הזאת. יודעת שזה לא פוליטיקלי קורקט להגיד את זה היום משום מה, אבל מה לעשות, ככה חונכתי, על זה גדלתי, ואלו הן התוצאות. כשהיינו ילדים, היינו לוקחים את הסובארו המקרטעת ונוסעים לכנרת. כבר מהסיבוב של הכביש היו נשמעות התרועות באוטו וההרצאות המתרגשות של אמא שלי על הארץ שלנו היפה, על הכנרת המתוקה, על כך שהיא כל כך קטנה המדינה הזו, אבל יש בה הכול, משלג ועד מדבר. הלב היה מתמלא בגאווה וכמיהה אל המשהו הזה, שאנחנו שייכים אליו. בדרך לירושלים היינו שרים את בבל-וואד ומקבלים בפעם האלף מאבא שלי את הסיפור על המצור בדרך לירושלים, וגבעת האירוסים הייתה בכלל שיר הלל לפרחי ארץ ישראל. 

ככה גדלתי, וככה גדלו הרבה אנשים מהדור שלי, ועכשיו מנסים לשכנע אותי שהכל פוליטי. אז לא הכל פוליטי, לפעמים זה קשור לעניינים שבלב. הלב שלי רוצה לעורר את הנוסטלגיה והאהבה הטבעית שהעם הזה חש פעם אל המדינה שלו וגם אל התושבים בה. אמא שלי הייתה מסבירה לי בגאווה, כשהייתי ילדה, שכאן זה לא כמו באמריקה. בישראל אם מישהו נופל ברחוב אז מיד עוזרים לו, אבל שם, אמרה בשאט נפש, שם אתה יכול למות ברחוב ואף אחד לא יסתכל לכיוון שלך. אז מה נהיה? מה, שם זה פה עכשיו? מה, נהיינו אמריקה? לא רוצה. 

בינתיים נולדו לי ילדים כאן. אנחנו בקושי יוצאים לטיולים משותפים ובטח שאני לא מספרת להם על בבל-וואד, שהוא צריך לנצח לזכור שם את שמותינו, אבל אני כן חושבת שאהבת מולדת זה משהו טוב ונכון לגדול עליו ולהתגאות בו, ובטח ובטח שלא לקשור אותו למצע פוליטי כזה או אחר. יכול לקום כאן דור ישראלי גאה מהסיבות הנכונות, וסיבות כאלו יכולות להיווצר מחדש. עלינו לבנות כאן פרויקטים חברתיים מחממי לב שיסבו גאווה לדור הגדל כאן, שכאשר הילדה שלי תספר לנכד על כמה טוב שהוא ישראלי, יתרחב הלב בקרבה, כפי שהוא מתרחב בקרבי. 

איזו הקלה זו לגלות שכולנו נשמה אחת גדולה, רחבה, המתקרבת למרכז הבריאה. פעם חשבתי שלכל אחד מאיתנו נשמה אחת והיא עולה או יורדת תלוי במעשינו, מחשבותינו ורגשותינו. אם עשינו טוב הנשמה עולה ואם פשענו במגבלותינו, הנשמה יורדת, וככה היא חייה על טיפ המאזניים בין הטוב לרע. הייתי מספרת לי סיפורים על מה יקרה כשאעבור לעולם שכולו טוב, ואולי לא כל כך טוב וככה חייתי עם סיפורים ומעשיות על נשמתי מתפתחת. אבל עם הזמן גיליתי שזה לא כך. אין לנו נשמה אינדיבידואלית, כולנו נשמה אחת.

הנשמה, בסופה להתאחד עם מרכז הבריאה. כל מה שאנחנו צריכים זה להתאחד אחד עם השני, להיות ביחד ולהתעמק איך נוכל לגרום נחת לבורא עולם. זה לא כל כך מסובך. זה אפילו די פשוט. אנחנו צריכים לראות את עצמנו כחלק ממכונה אדירה הקרוייה אנושות וכל המכונה המיוחדת הזאת, הייחודית, תכליתה להתאחד עם הטבע. יש אפילו דרך לעשות את זה. על ידי לימוד הקבלה דרך כתבי בעל הסולם והרב״ש. אם נלמד את כתביהם הנשמות שלנו יתאחדו כמו נקודות בציור המתחברים ביחד ויוצרים דמות אחת. דמות הנשמה המתוקנת.

איך נראית נשמה מתוקנת? נשמה מתוקנת אינה אגואיסטית, לא חושבת על עצמה, לא חסרה דבר, ולא שואפת למאומה. נשמה מתוקנת נצמדת לבורא כמו תינוק לפטמת אמו ויונקת ממנו את כל מחסורה. נשמה מתוקנת היא חלק מהטבע והטבע הוא חלק ממנה. נשמה מתוקנת היא בשלום עם העולם, היא יודעת אינטואיטיבית מה לעשות כדי לעשות טוב, וטוב לה, כי טוב לה מהשם. נשמה מתוקנת היא גמר תיקון, שלום אמיתי בו 'ארי ירבץ עם גדי', ולא יהיה מחסור כי כל אחד ידאג לרעהו, אם למישהו חסר משהו, יש מישהו שיתן לו את זה כי כולנו יחד. כולנו נשמה אחת הנמצאת בכלי אחד ומביאה ברכה ושמחה לבורא עולם.